לתמונה הראשונה
|
הקודמת
|
הבאה
|
לתמונה האחרונה
במאות תשיעית -שמינית לפנה"ס היוותה לכיש את העיר השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה לאחר הבירה - ירושלים. במרכז העיר ניצב ארמון-המצודה, מבצר שבו ישב בוודאי המושל מטעם מלך יהודה. ממזרח לו השתרעה חצר גדולה ובצדדיה בנייני-עזר שונים לצורכי חיל המצב. ארמון-המצודה הוא המבנה הגדול והמאסיבי ביותר ששרד מימי הבית הראשון בארץ-ישראל (שטחו כ-2.5 דונמים, וכיום זהו הבניין הבולט ביותר בתל לכיש). הכניסה אל הבניין היתה בצד מזרח, ושם נשתמר גרם-המדרגות, שהוביל מהחצר הגדולה אל הכניסה המפוארת. החצר הגדולה ובנייני-העזר השתרעו על שטח גדול במרכז העיר, אבל כיום הם הרוסים בחלקם הגדול. מצפון לארמון-המצודה נבנה בניין מחסנים, ומדרומו מבנה-עזר נוסף. המבנה, שמדרום לארמון-המצודה, דומה למבנים שנמצאו במגידו ובתל באר-שבע, ודעת החוקרים חלוקה על תפקידם. יש המזהים אותם כבנייני מחסנים ויש המזהים אותם כאורוות. אם מניחים שאכן היו אלה אורוות ניתן היה להחזיק בלכיש כמאה סוסים. החצר הגדולה, ששטחה כ-7.5 דונמים - אליה כוונו פתחי האורוות - נבנתה, לפי דעה זו, לצורך אימוני מרכבות. מכאן המסקנה האפשרית, שבלכיש חנתה יחידת רכב ובה 50 מרכבות של צבא מלך יהודה. מסקנה זו תואמת את תיאור המרכבות מלכיש בתבליט האשורי ואת מאמר הנביא מיכה _"רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת ציון"_ (מיכה א', יג). בתים רבים של תושבי לכיש, ערב המצור האשורי, נחשפו בכל האזור שבין ארמון-המצודה לבין שער העיר. בתים אלו נבנו בצפיפות ונראים עלובים למדי. הם הכילו חדרים קטנים וחצרות ועיקר ממצאיהם כלל תנורים, כלי אבן כמטחנות ומכתשים, וכלי-חרס ביתיים מסוגים שונים, כקנקני אגירה, קערות וקעריות, פכיות ונרות. נראה שמקור המים המרכזי של לכיש היה בפינה הצפון-מזרחית של התל. כאן ניקו הבריטים מעפר באר עתיקה, שעומקה כ-44 מ'. בעת שנוקתה הבאר היו עדיין בתחתיתה מים - מי-תהום שנקוו בשולי נחל לכיש העובר בסמוך לתל. סביר להניח, שהבאר לא היתה מקור המים הבלעדי של העיר, וייתכן שיש לחפש בצד זה של התל מפעל מים גדול יותר, שאף הוא אפשר את שאיבת מי-התהום.
לתמונה הראשונה
|
הקודמת
|
הבאה
|
לתמונה האחרונה
